1. חברה זרה, שאין לה עסקים או פעילות בישראל והיא בגדר "תושב חוץ" כהגדרתו בסעיף  30(ג) לחוק מע"מ (להלן: "תושב החוץ"), חתמה על שני חוזים עם שתי חברות ישראליות: חברה א' וחברה ב'.

2. עפ"י החוזים, חברה א' תייצר עבור תושב החוץ חלקים מסוימים ואילו חברה ב' תבצע עבור תושב החוץ עיבוד סופי לאותם החלקים שיוצרו ע"י חברה א'. בהתאם לחוזים, נתבקשה חברה א' לשלוח את החלקים שייצרה לחברה ב' בארץ, שמבצעת את העיבוד לאותם החלקים ומייצאת בסוף התהליך את החלקים הסופיים לתושב החוץ.

3. כל חברה תקבל את התמורות המגיעות לה באופן ישיר מתושב החוץ ותוציא חשבוניות מס לתושב החוץ באופן נפרד.

4. חברה ב' מבצעת את היצוא רק עבור מרכיב העבודה שלה (רשומון היצוא שהיא תוציא לא יכלול את שווי החלקים שקיבלה מחברה א' ובכך בעצם המחיר לצורך הייצוא נמוך יותר משווי החלקים).

הבקשה:

אישורנו לחברה א' בדבר החלת מע"מ בשיעור אפס על פי סעיף  30(א)(1) לחוק מע"מ בגין יצוא הטובין לתושב החוץ, על אף העובדה שחברה ב' הינה היצואן הסופי של הטובין.

החלטת המיסוי ותנאיה:

להלן עמדתנו בשים לב לנסיבות המקרה –

1. סעיף  30(א)(1) לחוק מע"מ קובע כי בגין טובין שהותר לגביהם רשימון יצוא תחול חבות במע"מ בשיעור אפס.

2. אנו מאשרים את חשבוניות המס שתוציא חברה א' לתושב החוץ כ-"מסמך אחר" לעניין סעיף  30(א)(1) לחוק מע"מ, לצורך חבות במע"מ בשיעור אפס, והכול בהתאם לכל התנאים המפורטים להלן: